<h1>ראבי"ה סימן תתס"ט</h1>
<h2>דף יז.</h2>
בירושלמי [פ"ב ה"ח] ענינו ה' ענינו, [עניני] בזכותי עניני בזכות תלמידי.
וגרסינן בתוספתא פרק שני [ה"א] [ארבעה] משמרות עלו מן הגולה ידעיה וחרים ופשחור ואימר עמדו נביאים שבירושלים ועשאום עשרים וארבע וכו' [כל אחד לשש, חמשה] והוא הרי שש וכך היתנו עמהם נביאים שאפילו יהויריב עולה מן הגולה לא יהא אחד מהם נדחה מפניו אלא יעשה טפלה לו עמדו [ראשי] משמרות וקבעו את עצמן בבתי אבות. משמר שיש בו ארבעה חמשה ששה שבעה שמנה תשעה. משמר שיש בו ארבעה שלשה מקריבין שנים שני ימים ואחד מקריב יום אחד. משמר שיש בו (שלשה) חמשה שנים מקריבין שני ימים ושלשה מקריבין יום אחד וכו', וכך (מינה) [מונה] עד תשעה היאך חולקין ביניהם השבועות. ומסיק אותם שקבעו את עצמם לעולם, הבא בשבת בא בשבת לעולם, אחר השבת, אחר שבת לעולם, יש מהן [שמגרילין] פעם אחת בשבוע ויש מהן [שמגרילין] על כל חודש וחודש ויש מהן [שמגרילין] על כל משמר ומשמר. כל המכיר את משמרו ואת בית אב שלו והוא מבתי אבות קבועין אינו אסור אלא אותו היום וכו'. כדאיתא בתלמוד. ופירושו הכי (וכו') שקבעו עצמן וכו', כלומר מי שנפל גורלם בשעה שעלו מן הגולה שידעיה היה הראשון בניסן ואחריו חרים באייר וכן כולם וכמו שקבעו בתי אבות לשמוע איזהו ביום ראשון ומי ביום שני וכן כולם כך קבלו עליהם לעשות עד עולם הילכך אותו שהתחיל אז לעבוד [באחד] בשבת היה באחד בשבת לעולם. ויש [שמגרילין] שעל ידי גורל היו עובדין, פעם אחת בשמיטה היו מפילין גורלות וכמו שהיה הגורל נופל כך היו עובדין את השבוע הבא ואז היו מפילין גורל אחר. וכן נמי יש לפרש לחודש שהיו [מגרילין] בכל חודש. ועתה יש לפרש כהן המכיר את משמרתו, שהוא יודע שהוא ממשמר ידעיה וידעיה היה לו שש משמרות והוא מכיר איזה משמרתו [ויום] שמשמרתו היו עובדין והוא מאותן בתי אבות שקבעו עצמן לעולם הילכך לית דין ולית דיין דאין איסור אלא אותו היום, שאם היה מאותן שרגילין להפיל גורלות לשבוע או לחודש (ו)לא היה מועיל לו כלום מה שהיה מכיר את משמרתו ובית אב שלו, מאחר שמשנין עבודתו על ידי גורלות. ופעמים [ש]על פי הגורל (ש)היה עובד ביום ראשון בניסן [ו][בשמיטה] שניה היה לו נופל גורלו ביום רביעי או ביום אחר הילכך אינו מועיל ההכרה כלל. ועל דרך זה תתפרש כל הסוגיא ואתיא כולה שפיר. מפי רבינו אבא מרי זצ"ל קבלתי פירוש זה וכן מצאתי שוב בפירוש רבינו חננאל.
